הפרוטוקלים*, בגרסא המודרנית
מאת efyska בתאריך 10 באוקטובר, 2009
המאפיה הישראלית, היא מושג מאוד נפוץ בעבודה שלי ואני נחשבת לחברה במאפיה הזו. כשאני מכחישה חברות במאפיה, מחשידים את העילוי (הוא עובד בחברת האם, שמנהלת בין השאר, גם את החברה שבה אני עובדת). הוא בטוח חבר כבוד במאפיה הזו. אם אני ממשיכה להכחיש, הם מדברים על הישראלים ועל המוסד ואיך שאנחנו בעצם מנהלים את העולם בלי להכריז על זה. “את בטח סוכנת מוסד”, הם אומרים לי ואני נכנעת למשחק. “זה לא אני, זה אח שלי….”
כשהעילוי הגיע להולנד, לראשונה, הוא עבר חדר חדר, הציג את עצמו ושאל אם יש פה עוד ישראלים או יהודים בבנין. הוא מצא איזה שלושה ישראלים ואיזה שני יהודים שעלו להולנד מפולין ואוקראינה. היתה גם בחורה מפורטוגל, שהודתה שהחבר שלה יהודי. העילוי פרס לעצמו רשת ביטחון. מן אינסטינקט שכזה, קודם לזהות את החברים במאפיה, את הפאמיליייה. כשאני התחלתי לעבוד, ניגשה אלי מישהי ואמרה לי בשקט, במבטא הולנדי כבד “ברוכה הבאה”. היה לה חשוב להזהות. עם הזמן, פגשתי גם את הופמן (ביררתי איתו - אבא שלו יהודי, אבל הוא כבר לא), גוטליב (ביררתי עם חבר ישראלי - סבא שלו היה יהודי) ואת טולק, שמברך אותי ב”אהלן” קולני (הוא סיפר לי בשמחה שהוא היה 5 שנים מתנדב בישראל, בקיבוצים באזור ירושלים ואפילו לחץ את היד של רבין, שבא לבקר בקיבוץ). בהתחלה, הייתי יושבת בחדר אוכל, עם חברים ישראלים אבל אז מישהו מהם אמר “אולי כדאי שנתפזר… אנחנו נראים כמו חבורה של רוסים”.
כשדייב, הבחור שמכר לנו את המכונית, סיפר לנו שהוא יהודי, העילוי עט עליו כמוצא שלל רב. “דייב - אנחנו משפחה”… קיבלנו הנחה. יש מתח מסויים בין הצורך שלנו הישראלים, היהודים, לזהות את חברי “המשפחה” לבין הדאגה שמתעוררת, ככה נדמה לי, אצל ההולנדים.
לפני חודש, סיפרו לי בגאווה כמה מנהלים בחטיבה שלי, (כאילו הם מביאים לי מתנה יקרה שאני צריכה להעריך מאוד), שגוייסה בחורה ישראלית חדשה לחטיבה שלנו. אני הייתי מבסוטה שזו בכלל בחורה (אחוז הנשים בחטיבה הוא נמוך מ- 20), אבל נדמה לי שהם רצו לידע אותי שהיא ישראלית. אחר כך הם ביקשו שאני לא אדבר איתה עברית כל הזמן… במקרה, לפני יומיים, שמעתי, על עוד בחור ישראלי אחד (אני מכירה את זוגתו שתחייה, עוד מהאוניברסיטה בישראל), שהוא מנסה להתקבל לעבוד בחטיבה אחרת. איכשהו, יצא שבתחום שבו אני עובדת (טלקום), יש הרבה ישראלים. חוצמיזה, יש הרבה חברות תוכנה ישראליות שתומכות בתהליכים הארגוניים. למתבונן מן החוץ, בכל מקום שתזרוק מטבע, תמצא ישראלי או ישראלית והיא בטח מכירה עוד כמה ישראלים אחרים.
יכול להיות שעבור ההולנדים מהשורה, יש בזה משהו קצת מאיים - לאן המידע זולג? עם מי היא מדברת? על מה הם מדברים? הם מתבוננים איך אנחנו עובדים בשיטת חבר מביא חבר וקצת מתמרמרים. “מה, בכל הולנד לא יכלו למצוא מישהו מוכשר שיעשה את התפקיד הזה, היו חייבים להביא מישהו מישראל? אה! זו בטח המאפיה”. באיזה יום כשהתלוננו בפני על העלות הגבוהה של התוכנות הישראליות, חיזקתי להם את התיאוריה - “זה בשביל לממן את הטילים…”
~~~~~~~~~~~~~~~
10 באוקטובר, 2009 @ 10:04
מעולה !! אני מה זה מבסוטה .רוצה להיות זבוב על הקיר אצלך בעבודה ולראות את חששות המקומיים. וגם את העילוי עובר מחדר לחדר…. מה זה נשפכתי מצחוקים…. חולה עליו.
10 באוקטובר, 2009 @ 10:31
הוי הוב איך גלאכט,הוי הוב איך גאפלאצט,כך אומרים ביידיש צחה,שדרך אגב תופסת מקום של כבוד בשפה ההולנדית הלא יהודית בהכרח,הוי כמה צחקתי,הוי כמה התפוצצתי מצחוק.ואכן,הפוסט הזה ממש השכיב אותי.אלא מאי,לפתע נזכרתי שגם העילוי ואת לוקים בחסר.אתם לא מדברים הולנדית,ובכך אתם מאבדים נקודת שליטה על ההם.ההם יכולים למכור אתכם בכייף בכל רגע נתון,ולרקום מזימות קשות ואפילות שאפילו בחלומות הכי נוראיים לא חלמתם עליהם.נו,טוב אז אולי יש תיקו ביחסי הכוחות.ואולי כדאי שתלמדו כבר הולנדית.ובאשר לחששות שלהם,יופי,הגיע הזמן שגם בתחום הזה יופיע איזון.
באהבה,סבתא דליה
10 באוקטובר, 2009 @ 2:27
מדכא. כל הסטריאוטיפים המסריחים האלה שלעולם לא ימותו. בלוס אנג’לס הייתי צריכה להסביר לאישה אינטליגנטית מאוד שלא כולם בישראל עשירים כקורח ועוסקים בנדל”ן
10 באוקטובר, 2009 @ 4:31
אתון - גם אותי זה די מדכא כל הסטריאוטיפים האלו. כאילו מה שלא נעשה ונגיד - זה בכלל לא משנה כי ישפטו אותנו לפי משקפיים שבהם אנחנו המאפייונרים.
זה מסריח. אני מסכימה.
דרך אגב, גם אותי שאלו בהתחלה, למה אני עובדת ואיך זה שאין עלי יהלומים. הרי ידוע שנשים יהודיות הן עשירות כקורח…
10 באוקטובר, 2009 @ 9:52
חבל שלא יכולת לשבת שם לצידי כשאני ישבתי מול האישה הזאת שיש לה תארים ובנתה במו ידיה איפריית נדל”ן. היית צריכה לראות את הפרצוף האמיתי הנדהם שלה. היא לא עשתה את עצמה כשאמרתי לה שיש אנשים עניים בישראל בדיוק כמו בארה”ב. וש50% מהאוכלוסיה יש לה הכנסה מתחת ל-2000$ בחודש. היא הייתה ה-מו-מה. אנשים עניים בישראל? מה את אומרת
שזאת ורסיה קצת שונה מהחברה הממש טובה הפולניה שלי שאמרה לי שכל יהודים קמצנים. אני קמצנית
עזבי.
מי שאומר שאין אנטישמיות, לא יודע על מה הוא מדבר.
11 באוקטובר, 2009 @ 7:50
הקטע הוא, שהחברים בעבודה שלי, דווקא מרגישים מאוד נאורים. אנחנו אנטישמים? לאאא!!!!
הם מזדהים עם החלשים, תורמים באפריקה ומזועזעים מאיך שאנחנו מדכאים את הפלסטינאים.
אני לא יודעת למה יש עדיין אנטישמיות בעולם.
11 באוקטובר, 2009 @ 11:44
אפיסקה, 2000 שנות שנאה ודחייה לא תתאיידנה ביום אחד. מה גם שזה מרושת היטב בתוך המסורת הנוצרית הדתית. עשינו על זה דיבור. זה נושא שאת חוזרת אליו ואני יכולה להבין את זה: היהודים מסרו את ישו לרומאים, הם הבוגדים, והם מכרו אותו תמורת כסף - הנה כאן מתחיל המוטיב. ישו נלחם בממסד היהודי המושחת של זמנו. הנצרות הייתה צריכה למדר את עצמה מול היהדות והיהודים. הנצרות הייתה בראשיתה תנועה חיצונית ליהדות. הנוצרים הראשונים קיימו מצוות.
וגם בצד שלנו זה מושרש: היהדות - בבסיסה יש תפיסה מתנשאת ומפרידה כלפי הגויים. נשמה של יהודי זה הכי שווה, או לכל הפחות גוי ויהודי זה לא אותו דבר. זה מקרין וחוזר חזרה.
הדת לא נעלמה ובמובנים מסוימים היא מתחזקת כך שכל ההשפעות האלה ממשיכות להשפיע, כמו גם המסורת הארוכה שהיהודים היו האחר, ובגללש הם היו צריכים לשרוד, הם גם למדו לעשות כסף וגם כנראה שיש משהו בקטע של האיטנליגנציה.. ובאקטואליה - האירופאים מאוימים על ידי ההגירה המוסלמית - אבל הם כל כך מפחדים מהסיפור ומהתגובות של המוסלמים שבשלב הזה הם בשלב הדחקה. ההדחקה של הסיפור הזה - משתלבת עם הפיכת ישראל לרעה. כי אז לא ממש צריך להתמודד עם האופן שבו האויבים שלנו מתנהלים וכו’ וכו’ וכו’.
11 באוקטובר, 2009 @ 4:05
אני עובד גם באיזה חברת תוכנה,
ואצלנו גם מתפתחת מאפיית ישראלים (חברה של 30 איש 3 ישראליים), שגם הגיעו
מחבר מביא חבר (קשרי צבא וכדומה)…
בהתחלה היינו יושבים ביחד עד שרמזו לנו שהקיבוץ הזה לא לטעמם.
עכשיו אני מנסים להתפלג בין השולחנות,
אבל עדין יש מסורות של רק ישראלים ורק הולנדים.
רק ישראלים - ישתו קפה טורקי אחרי הארוחה ויצחקו על התמימות שלהם.
רק הולנדים - יעשו הליכה בגשם אחרי האוכל, ישתו חלב באמצע ארוחת הצהריים וכדומה….
איתי.
11 באוקטובר, 2009 @ 4:06
לצערי, הפוסט הזה לא הצחיק אותי ולו בקצת והאמת אני מופתע שאחרים מצאו בו משהו מצחיק.
לא שאני אוהב להיות מלנכולי או פסימי אבל לי ישר קפץ לראש האנטיישראליות/שמיות של הקולגות שלך לעבודה.
נכון שבכל מקום על פני הגלובוס יש שנאת חינם לזרים לרבות במדינת ישראל (הלא כל כך נאורה) אבל, פה אין מדובר בשנאת זרים קלאסית אלא באנטישמיות קלאסית, באותו סגנון של אגדות ימי הביניים בהם שתו היהודים דם ילדים, ניהלו את כספי המלכים וכיו”ב עכשיו אנחנו מנהלים את העולם, שולטים במדיה הממוחשבת ומה לא…
אני שמח שבניגוד לעבר הפעם תהא אפשרות אמיתית לכל אחינו שבתפוצות להתכנס פה במדינת היהודים לכשתתעורר המפלצת האנטישמית באירופה ולי אין ספק כי היא תתעורר (אם בכלל הלכה אי פעם לישון באמת).
אני מעריך אותך על היכולת לקבל את היחס הזה בהומור ובזלזול אולם מפציר בך גם לראות את האמת, את שנאת האחר שבוערת בהם…
הצדק עם דליה, כל עוד לא תשוחחי בהולנדית בחופשיות לעד יימכרו אותך אף בפנייך, אולם גם כשתשלטי בשפה ובנהגים לצערי גם אז יימכרו אותך בנזיד עדשים… רק אז תביני את זה יותר טוב.
נשיקות לכולם
11 באוקטובר, 2009 @ 6:30
אני דווקא חושב שזה נכון שהיהודים והישראלים משתלטים על העולם.
עובדה - בפקולטה בה אני נמצא יש שני מרצים קבועים לבקרה (control). אחד ישראלי והשני אמנם גוי, אבל אשתו יהודיה, הוא מגדל את הבת שלהם כיהודיה, והולך לבית כנסת יותר ממני. עכשיו שגם אני שם, בכלל יש רוב ליהודים בתחום ה- CONTROL. שלא יעבדו עליכם: יהודים משתלטים על העולם
11 באוקטובר, 2009 @ 6:31
צביקי כתבתה יפה מאוד .מי שמכיר את האירופאים יודע שכמה שאדם מסכיל יותר ,יודע יותר טוב להסתיר את האנטישמיות שבו. במשך 1000 שנה יהודים חיו באירופה ,ניהלו כספים של העשירים ומלכים .בכל מיני תקופות לא הרשו ליהודים לשהות בערים יותר מיום-יומיים.השינאה ויחד אם זה פחד מפני הסכל החריף של יהודי גרמו לצמיחה של אנטישמיות.שטיפת מוח של הכנסייה הקתולית הוסיפה .
נשיקות לכולכם,בעלת המלון
12 באוקטובר, 2009 @ 10:03
I wanna Join whatever ATON said.
12 באוקטובר, 2009 @ 10:46
אתון - אני חושבת שאני חוזרת לנושא הזה בכל פעם, כי אני מופתעת מחדש. בראש שלי, לא צריכה להתקיים האנטישמיות. בישראל אין אנטישמיות, (יש גזענות - אבל זה לא נחשב). לא גדלתי בסביבה אנטישמית ולכן אני תמהה מול התופעה.
איתי - נראה לי המון, ש- 10 אחוזים הם ישראלים. אבל יכול להיות שגם בחברה שאני עובדת, זו הכמות. פעם מישהו שאל אותי איך זה שיש כל כך הרבה ישראלים, ואני אמרתי שזה בגלל שאנחנו חכמים נורא. זו לא תשובה טובה, אני חושבת. השאלה היא, אם אתם תפרקו את “הקיבוץ”, האם זה ישנה להם, בתפיסה שלהם אתכם?
ציקה ובעלת המלון - אני באמת לא חושבת שהפוסט הזה מצחיק. לא התכוונתי להצחיק, למרות שכל מה שקשור בעילוי מצחיק אותי נורא. כמו שעניתי לאתון - אני מופתעת לגלות את האנטישמיות הטבועה. אני לא חושבת שזה משנה אם אנחנו גרים בישראל או בהולנד, ברזיל או ארצות הברית. שונאים את ישראל בגלל שהיא ישראל ואת הישראלים כי הם גם מישראל וגם יהודים. אני חושבת.
אבל זה עצוב, אני מסכימה.
בינלאומית - גם אני עם אתון.
13 באוקטובר, 2009 @ 12:56
אני דווקא צחקתי.
אצלי יש תחושה דומה דווקא לגבי הספרדים, שיושבים כל הזמן עם עצמם ומדברים רק ספרדית. אז מה, אף אחד לא חושב שהם זוממים להשתלט על העולם.
ואותי שאלה בחורה גרמניה איך זה שמותר לי ללכת עם נזם באף, כי היא חשבה שכל הישראלים חרדים.
14 באוקטובר, 2009 @ 6:34
אדר - הספרדים הם משו. בעיקר כשהם מדברים הולנדית במבטא ספרדי… ברור שאף אחד לא חושב שהספרדים ישתלטו על העולם. הם כבר הוכיחו ביצועים לא רעים ב-1492. אמריקה הדרומית היא לטינית בזכותם. אבל באמת שהספרדים הם משו..
14 באוקטובר, 2009 @ 10:21
I am shocked. Not really from the post but the reactions to it. It almost feels like the shtetel has awaken. Anti-Semitism, Oy gewald. I might be very naive (although I am not often called this) but there is no broad anti-Semitism here (in Holland). There is much ignorance and wrong identification of Jews with Israel but that is all. Like any other minority, when they stick together and talk in a language you don’t understand they raise questions. We have it with russians here at the uni or the groups of Zimbaboans (if that is how you write it) that sit together and talk.
I will not deny that there are some tasteless ideas going around but shouting anti-Semitism every time that someone ventilates ignorance is not really helping anybody. Much of it is in our heads that have been used to seeing the world against us.
14 באוקטובר, 2009 @ 2:15
השטעטאל שולטטטט!!!
וברצינות - האם הבורות היא לא אותו הדבר כמו דעות קדומות?
15 באוקטובר, 2009 @ 9:01
Efyska, maybe but the implication was to anti-Semitism. And that implies some kind of not only not knowing but discrimination and hate.
I don’t know much about many things and many groups. But I don’t categorically discriminate them or think of them as bad people.
I might have many wrong assumptions on them but make it possible to convince me otherwise.
15 באוקטובר, 2009 @ 10:14
אדם - אני מסכימה איתך שבורות ודעות קדומות לא בהכרח מובילים לשנאה ולא מעידים על היותם אנשים רעים. רוב החברים בעבודה שלי, גם אלו בעלי הדעות הקדומות המוזרות ביותר (יהודים אוהבים זהב ויהלומים ולכן הם מנסים להשיג כמה שיותר… בלה בלה בלה), הם אנשים חכמים, טובים ו”נשמות טובות”. אני משקפת את הבורות שלהם ושואלת את עצמי בקול רם, אם לא מדובר באנטישמיות מודרנית… אולי אני טועה. אולי. אולי מדובר בדעות קדומות בלבד. כמו דעה קדומה שהשחורים קצת יותר טפשים מהלבנים. או שנשים צריכות שירביצו להם, כדי שהן יבינו טוב יותר….
השאלה היא, מה קורה כשציבור גדול, ציבור אינטיליגנטי ונאור לכאורה מחזיק בדעות קדומות כאלו. האם זה לא עלול להביא לקבלת חוקים מפלים? האם זה לא עלול להביא לאנטי, גם בתחומים אחרים.
15 באוקטובר, 2009 @ 12:31
Considering your question. Yes it can. But that is why some countries have a due democratic process in which the ‘gut feeling’ of the public is balanced with deeper consideration. It does not always work and there are no guaranties.
BTW, I might be over reacting to the whole anti-Semitic discussion. I am just so tired of people telling me that the Dutch/Germans/Europeans are and that it will rear its ugly head one day and I would be sorry. They say this with just as much ignorance as the so called jew haters.
15 באוקטובר, 2009 @ 9:51
אדם,
תהליכים דמוקרטיים זה נורא יפה, אבל התקשורת למשל והאופן שבו היא מטפלת בסכסוך הישראלי- פלסטיני, חבר שלנו בפינלנד שהעיז לפרסם מאמר דעה פרו- ישראלי ולא זכה לקידום במחלקה, למרות שלפני המאמר זה היה הכיוון שהובטח לו. החרם האקדמי של הבריטים, מה שהמוסלמים עושים בסופרמרקטים של צרפת ( משמידים סחורה ישראלית מבלי שמישהו פוצה פה).
“המפלצת” לא צריכה להרים את ראשה, היא כבר כאן. חכה קצת שהטרור המוסלמי יתחיל להכות באירופה - תראה את מי יאשימו - את ישראל כמובן.
שחור ולבן - זאת אף פעם לא נקודת מבט מוצלחת. ואני יכולה להבין אותך שלהסתובב עם התחושה שכישראלי/יהודי אתה מראש נצבע בצבעים מסוימים, זה לא כף גדול, מצד שני גם הדחקה זה לא כף.
ברמה האישית זה מסוג הדברים שאני לא עסוקה בהם, אבל כשנפגשים באותן התופעות שוב ושוב וקוראים את מה שנכתב עלינו ושומעים את הדעות המופרכות והכל כך חד צדדיות שיש לאירופאים על הסכסוך כאן - אז באמת שבורות זאת לא הכותרת המתאימה.
בורות - זה לא לדעת. גזענות - זה להיות בעל דעות קדומות על קבוצה של אנשים.
ואני לא אומרת שיהודים הם לא גזענים. נהפוך הוא - פה בארצנו היקרה, הפכנו לחממה מעולה לסוג הזה של החרא. אני קוראת לזה הפנמה של הדיכוי.
16 באוקטובר, 2009 @ 12:22
dear Aton, I can’t address the example of your friend but I can say this. As much as ‘the media’ is one sided on the issues of the conflict in the middle-east, it is often that in many conflicts. We don’t know that because we are ignorant to that. Just ask any visitor from a ‘problem area’ about the role of media. Everybody complains about that. We just notice the reporting about us because we are intimate with the situation. And lets not forget that until a few years ago the media was one-sided the other way around and then not of us complained.
I don’t think I am ignoring the problem We just disagree about what the problem is.
16 באוקטובר, 2009 @ 2:47
אני באמת רוצה להבין את העמדה שלך. אם אני מבינה אותך נכון, אז אתה טוען שהבעייה היא שאין לאירופאים מספיק מידע? שאין להם מספיק מידע על הסכסוך? עלינו כישראלים? על ישראל? שהבעייה היא ידע ולכן אתה קורא לזה בורות? - נקודה אחת ונקודה שנייה שהיא קצת שונה - אתה טוען שהדעות הקדומות נובעות מ”חוסר ידע”?
לגבי הכיסוי של הסכסוך כאן - אני לא מסכימה איתך. האופן שבו הסכסוך כאן מכוסה לא דומה לשום דבר אחר. כל פיפס שקורה כאן מכוסה ברמות שאין להם תקדים ביחס לסכסוכים וקונפליקטים. מספר העיתונאים הזרים למטר מעוקב בישראל - הוא בלי פרופורציה לכלום. אני יודעת, הייתי חלק מהמערכת. מדוע יש כזה עניין בסכסוך כאן לדעתך? וגם הביקורת על כל צעד שישראל עושה אי אפשר להשוות אותה לכלום.
דוגמא: כשהבריטים תקפו בפוקלנד הם אסרו כניסה של עיתונאים - או.קי. כשאנחנו אסרנו כניסה של עיתנואים לעזה במבצע האומלל האחרון - איזו היסטריה עולמית ולא זו - אלא שאני מצאתי את עצמי במצב ההזוי של המתקפה מצד בריטים על העניין - כשהזכרתי את פוקלנד - הייתה השתתקות אבל רק לרגע.
אנחנו נכנסים כאן לסוגיות סבוכות - כי זה לא שישראל היא איזו מדינת מלאכים. ידנו קלה על ההדק והטמטום המוסרי, הפוליטי והמדיני חוגג - מה שלא מקל. עדיין, אני אישית לא יכולה להשתחרר מהתחושה ש”מחפשים אותי”, ושלמחפשים הזה יש קשר עמוק להיסטוריה ארוכה של שנאה (שאליה, תרצה או לא תרצה אתה לא יכול להתכחש).
18 באוקטובר, 2009 @ 8:28
אני לא מצליח לשכוח שרק לפני עשורים בודדים, באותו מקום וסביב אותן תעלות, עם סירות, אופניים, ואווירה רומנטית וקסומה, נשלחו אל מחנות השמדה כ-100 אלף מתושביה היהודים של העיר. כמעט כולם. וברור שלא ההולנדים גרמו לכך, אבל אני תוהה במה הם היו טובים יותר מעמי מזרח-אירופה שמרבים להשמיץ כמשתפי-פעולה עם הנאצים.
עם האיכרים החביב של ארץ תחנות הרוח וקבקבי העץ, ולמעשה הסבא והסבתא של רבים מאלה שאנו רואים היום סביבנו בהולנד, היו אדישים לנעשה סביבם. נכון שהיו יחידי סגולה אמיצים שהצילו נפשות, כמו גם כמה פקידים עלובי נפש שמסרו לכובש מידע מדויק היכן ניתן למצוא כל יהודי, אבל הרוב עצמו את עיניהם נוכח פני המציאות הלא-נעימה, אולי גם המשיכו לשתות בירה אחרי יום עבודה באותם בתי-קפה חומים ועתיקים הפעילים גם היום, ועצמו עיניהם נוכח פני המציאות כאשר המשפחה היהודית השכנה, הקולגה היהודי מהחברה (שאולי גם הוא היה עילוי בתחומו), המוכר היהודי מחנות המכולת והסוחר היהודי מהדוכן בשוק, הושפלו, נרמסו, נגזלו, רוכזו בגטו העיר הפתוח (כמה שזה היה יותר הומאני מהגטאות בפולין, למשל), ולבסוף נשלחו מכאן ברכבות, ולא שבו.
וכל זה התאפשר לא בהכרח בגלל שנאת היהודים, כי אולי בשונה ממדינות אחרות באירופה, בהולנד הייתה פחות שנאה, או שהיא הייתה פחות מוחצנת, יותר ליברלית, נאורה, חביבה. זה התאפשר — ולדעתי יכול גם לקרות שוב — בעיקר בגלל האדישות. זו הייתה אדישות פרקטית. לא במובן של חוסר אכפתיות, כי אולי לרבים כן היה אכפת, ואם היו שואלים אותם הם היו אומרים שהיו מעדיפים שזה לא יקרה. אבל הם היו אדישים במובן של היעדר-פעולה, הסכמה בהתנהגות, כי זה לא היה נוח, ואף מסוכן, למחות או להתנגד.
וכך בני העם המתגאה ביכולתו לגבור על איתני הטבע — על הנהרות והים המאיימים לגאות ולהציף את ארצם — המשיכו לחיות, והמתינו בשקט לחלוף ימי החורף הרעים. ואלה חלפו ונעלמו, ביחד עם יהודי העיר. וכשזרחה השמש בבוא האביב המשיכו ההולנדים לחיות את חייהם השלווים, האדישים, תמכו לרוב במדינת ישראל שקמה בינתיים ועמדה על רגליה, הסכימו להקים מצבה נאה לזכר היהודים בגינה צדדית, ולימים אף בחרו ביהודי לתפקיד ראש-העיר של בירתם. אבל הכאה אמיתית על חטא, או אפילו הכרה בו, בחטא האדישות, אינה מורגשת פה.
ובסיבוב הבא אלה עלולים להיות המהגרים המוסלמים, האפריקאים או אחרים שייפגעו, יירמסו, יושפלו ויגורשו — כפי שזוממים כמה ‘וילדע חייעס’ מקומיים כמו חירט וילדרס הזוכה לפופולריות עצומה ומפלגתו מתעצמת מיום ליום — והאדישות הפרקטית של הרוב תישאר בעינה. אלפים אולי ייצאו להפגין בכיכר העיר, אבל התנגדות בכוח לא תהיה, וההמונים ישובו לבתיהם וימשיכו לסמא ולסמם עצמם באמצעות צפייה מקהת-חושים בטלוויזיה.
ובנימה של ביקורת עצמית, אולי זהו טבע האדם, להיות אדיש באופן פרקטי, להימנע מנקיטת פעולה כשזה לא נוח או מסוכן, ואולי אנחנו הישראלים חוטאים בכך גם כן, בכל הקשור ליחסינו חלפי שכנינו הפלסטינים…
18 באוקטובר, 2009 @ 8:46
Aton,
My irregular schedule these days make it difficult to have a continuous discussion but I will try to answer shortly. I did not mean to say that Israel is covered like the rest of the world - there is much more attention to that region than most other places. That has some good reasons and some bad ones.
What I want to say is that ‘ the media’ as of its nature is simplistic and biased. They can’t help it they are only humans. I also worked long enough in the media to realize this.
In the 60,70, 80 and large parts of the 90’s Israel was holy in the media here (the Netherlands) we didn’t complain then we complain now because they are critical (disregarding if the have a point or not).
And ignorance does often lead to having opinions that are not really connected to facts. It does not matter if the information is available and people can fid it. Most people are lazy (me included ) and base most of their opinions on misconceptions and half truths
But I assume that on the bottom line we don’t disagree as much, just that this form of discussion kind of pushed both sides to their corners….
18 באוקטובר, 2009 @ 10:51
ניב - מה זאת אומרת אולי? למה להרחיק לפלסטינאים? אני ישנה טוב כשבארץ יש ילדים רעבים, עוני, סחר בנשים.
זאת סוג של צביעות לדרוש מההולנדים והפולנים - לא רק שלא יהיו אדישים, אלא שיסכנו את חייהם, כי לעזור ליהודים במלחמת העולם השנייה - זאת הייתה המשמעות.
אדם - כן, המדיום לא תמיד מתאים לניסיון להעמיק. עדיין חושבת שיש בינינו פערים בתפיסה
19 באוקטובר, 2009 @ 8:01
ניר - אם התכוונת שיש באדישות, באפטיות החברתית, משהו שמסכים בשקט למה שמתרחש, אני אתך. אני חושבת שיותר הפגנת סולידריות, לא הרגה אף אחד אלא להפך, נתנה כוח לאלו שקולם לא נשמע. יש בארץ אקטיביזם. אולי לא מספיק, אבל האקטיביזם קיים. אני לא יודעת כלום בנוגע לאקטיביזם ההולנדי. עד כמה היה קיים במלחמת העולם השניה ועד כמה היה נוח להתעלם ממנו.
הנקודה בפוסט שלי היתה שאני מרגישה שלמרות הכל, אני מתוייגת, כיהודיה שרוצה להשתלט על העולם.
19 באוקטובר, 2009 @ 8:00
רק דפדפתי, תראו מה מצאתי - http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1122049.html
20 באוקטובר, 2009 @ 12:44
20 באוקטובר, 2009 @ 4:49
אבסולוטלי מי דיר פרינד. אבסולוטלי.
21 באוקטובר, 2009 @ 10:12
ניר - מסתבר שצדקת. אני קוראת עכשיו את האוטוביוגרפיה של בנו גיטר
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3014640,00.html
וכך כותב האיש: “כעם לא הפגינו כל ההולנדים גדלות נפש או מסירות כלפי המיעוט היהודי, שחי בקרבם מאות שנים, שיתוף הפעולה של רובם עם הכובשים הגרמנים היה כנוע, מתמסר, ולפעמים אפילו נלהב. עובדה: רק עשרה אחוזים מיהדות הולנד נותרו בחיים אחרי למעלה מארבע שנות כיבוש.
רגשותי כלפי העם ההולנדי אמביוולנטיים גם עקב שנות ילדותי ונעורי הנפלאות. אני גם מודע להיסטוריה המשותפת של שני העמים ומכיר לה טובה, אך בזכרוני קבועות גם שנתיים וחצי, שבהן חייתי בהולנד הכבושה בידי הגרמנים. אני זוכר היטב שקיומם של משתפי פעולה הולנדים היה בגדר עובדה ידועה. שיתוף הפעולה נעשה מרצון, לא מפחד ולא פעם מתוך רדיפה אחר בצע כסף: על כל יהודי שהוסגר שילמו הגרמנים שבעה וחצי גולדן -סכום זניח. איני טוען כי המסגירים תאבי הבצע ידעו לאן נשלחו היהודים וכי לא ייראו אותם יותר בחיים, אך אין ספק שעיקרון המדינה הנקייה מיהודים התקבל על דעתם של לא מעטים. מה גרם לכך? האם ייתכן שעוררנו רגשות קנאה ותחרות בקרב ההולנדים ולא חשנו בכך? התשובה מצויה אולי במחקרים שעוסקים באנטישמיות, נראה כי אינה מוחלטת. אך האפיזודות מחיינו, גם אחרי המלחמה מלמדות על עומק התופעה”.
אתה צדקת ניר.