אחד הדברים שהכי חסרים לי פה (מעבר למשפחה והחברות), זו חנות ספרים בעברית או מינימום ספריה. בשנה שעברה, פעם בחודש היינו מזמינים חבילה של ספרים מישראל, עם 5-6 ספרים שיחזיקו אותנו עד לחבילה הבאה. אחרי שכמה פעמים קיבלנו עותקים פגומים בהם הדפים חתוכים או חסרים, התבאסנו והפסקנו להזמין מהאינטרנט. כל אדם שנסע לישראל או חזר ממנה, קיבל רשימה של ספרים עם מספר קטלוגי, כדי שהחיפוש בחנות הספרים ייעשה בקלות. כשאני נוסעת לישראל, יש מזוודה שלמה שמיועדת לספרים. הבעייה בקנייה של ספרים, במיוחד אם נוסעים אחר כך לחו”ל, היא שאי אפשר להחזיר אותם. חווית קניית הספרים בישראל, כשאני באה לביקור היא לא אידיאלית - אני ועוד שלושה ילדים, אמורים לבחור בקפידה המון ספרים כדי שיהיה לנו לתקופה הקרובה. התוצאה מפספסת לפעמים. ככה קורה, שאנחנו קונים ספרים שאנחנו לא כל כך נהנים לקרוא בהם. כשהייתי קטנה, אמא שלי למדה אותי את חוק “שלושים העמודים הראשונים”. החוק מניח מראש, ששלושים העמודים הראשונים של הספר הם משעממים נורא, ולוקח זמן עד שהסופר מצליח לעניין אותנו. זה בדרך כלל עובד. מצוקת העיתים גרמה לי לשכלל את החוק ל”מאה העמודים הראשונים”, ולא פעם אני מכריחה את עצמי לקרוא ולקרוא ולקרוא, כשאני כבר יודעת, שזה יהיה ספר, שממש לא יהייה איכפת לי לתת מתנה למישהו. לו, אני הייתי היחידה עם הבעייה הזו בבית שלנו, אז ניחא, אבל לכו תמצאו ספרים עדכניים לילדים בגילאי 9 ו- 11. ספרים שהם עדיין לא קראו. בעיייה. ספריית בית הספר שלהם, ממוקמת בחדר גדול, מרווח ומואר. הספרנית, בתקציב מועט - עושה עבודת קודש ומחפשת לכל ילדה את הספרים שיתאימו לה. אבל זה מורכב, כי רוב הספרים שיש בספריה הם בהולנדית. הולנדית זה לא רע, נהפוך הוא. הם קוראים בהולנדית ומתרגלים את השימוש בשפה אחרת. זה נפלא בעיני שהם מסוגלים לקרוא ביותר משתי שפות. אבל לי זה קצת מפריע שאני לא יכולה ללוות את תהליך הקריאה שלהם בהולנדית.
אחת השאלות הראשונות, שאני שואלת, כשאני פוגשת אנשים חדשים, היא אם הם קוראים. ואם כן, באיזה סגנון. אני לדוגמא, חובבת ספרי אסקפיזם - ספרות מתח וספרות פנטסיה. לא לכולם זה מתאים. רוב החברות שלי פה (אם לא כולן…), לא בדיוק חובבות את הז’אנר הזה ואני יכולה רק להצטער שאני לא יכולה להתרם מהספרים שיש להן בבית. אז אני קונה והרבה. המדפים המצ’וקמקים של הספרים בבית שלי, כבר כורעים תחת הנטל. חברים שבאים אלי הביתה, יודעים שהם יכולים להשאיל איזה ספר שהם ירצו. זה רק עושה לי מקום בינתיים לעוד ספרים. חנויות הספרים ההולנדיות, מקצות על פי רוב מספר מדפים לספרות אנגלית, אבל המבחר מאוד מצומצם. אחת לתקופה, אני נוסעת לחנות הספרים האמריקאית, שנמצאת במרכז אמסטרדם, להתחדש בספרים חדשים. אני מאוד אוהבת את חנות הספרים האמריקאית, כי היא נותנת חוויה של חנות ספרים, שאם אני אי פעם אפתח - היא תהייה כזו. יש בחנות שלוש או ארבע קומות, הספרים ממוקמים באופן שמזמין דפדוף ומגוון הנושאים שהספרים מכילים הוא מדהים. חבל שזו לא ממש ספריה. כי אז בכלל הייתי יכולה לבלות שם כמעט פעם בשבוע. נכנסתי לספרייה הציבורית פה ליד הבית שלי. הספריה די גדולה, מזכירה לי קצת את הספריה החדשה בקרית אונו. ספרניות עמלניות שומרות על השקט, ספריה של סבתות. הספריה היתה מוארת ומאווררת. המון מדפים עם ספרים בהולנדית ואיזה חמישה עם ספרים באנגלית. כשביקשתי להרשם, אמרו שאני צריכה להביא אישור מהעירייה שאני אכן תושבת השכונה, כי אחרת הם לא יכולים לרשום אותי. איפה שיש פרוצדורות ובירוקרטיה, אני לא נמצאת… אז לא נרשמתי.
יש באמזון מכשיר לקריאת ספרים אלקטרונים שנקרא קינדל. אני חומדת אותו כבר לא מעט זמן. היתרון של קינדל בעיני בוא באפשרות הזולה יחסית לרכןש ספרים מאמזון, ספרים אלקטרונים. ככה, הספרייה שלי לא תתמלא בספרים שאני לא אוהבת ובחיים שלי אני לא אחזור לקרוא, מעבר ל- 100 עמודי החסד.
אף פעם עוד לא קראתי ספר במהדורה אלקטרונית. זה קצת אחרת. יש בקינדל כל מני פיצ’רים חביבים שמאפשרים לסמן עמודים ולכתוב כל מני הערות שוליים. אם הקינדל גם בא עם מילון מובנה, אני חושבת שזו בכלל חגיגה. בכל מקרה, עולה שאלה חשובה - אז מה, אם יש קינדל, אין ספרים? (ספרים בפורמט שאנחנו מכירים - דפים וכריכה וסימניות צבעוניות). לא יודעת. אבא שלי פעם אמר, שאם אין בבית ספרים, זה כנראה בית של אנשים לא כל כך, איך לומר בעדינות, חכמים.
בכך אופן, מה היה לנו פה - אין פה חנות ספרים בעברית, יש לי המון ספרים שאין לי מה לעשות איתם, אני קוראת באנגלית והילדים קוראים בהולנדית ואני רוצה קינדל.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
בזכות ההערה של גליה, שימו לב, נפתחה הספריה.
