את הטיול לבלגיה תכננה המהממת. היא נעזרה באינטרנט ובספר שהשאלנו מחברים. העילוי ואנוכי הזמנו מלונות והיידה, נסענו. בהתאם לתוכנית היינו אמורים לסוע לברוז’, בריסל, מכלן ואנטוורפן - עיר הולדתו של אבי העילוי, אבל בסוף ויתרנו על אנטוורפן. זה כל כך נחמד שאפשר, ככה בקלות יחסית לסוע “לחו”ל”. נכנסים למכונית ותוך שעתיים נמצאים כבר בארץ אחרת. מזג האוויר בטיול, היה מקסים.
ברוז’ הקסימה אותנו. הגענו אליה לקראת הצהריים והסתובבנו בה כמה שעות. הילדים דמיינו את העיר הזו כעיר מכושפת, בה גרות מכשפות. הבתים העתיקים והגגות המחודדים הלהיבו את הדמיון שלהם. מכל חלון הם דמיינו לראות מכשפות. הרגשנו שאנחנו לא ממצים כמו שצריך את העיר, רק, ככה טועמים אותה טיפה.
בכיכר העיר, ראינו מרכבות עם סוסים, שטינפו את המדרכות בחרא. הריח היה בהתאם. מסביב לכיכר היו חנויות של פיצ’יפקעס - תחרה, שוקולד, מזכרות. התחושה שלנו היתה שזו עיר, שצריך להסתובב בה יותר משעתיים שלוש. אחרי נידנודים של הילדים, נסענו למלון. מלון נובוטל בפאתי ברוז’. נובוטל מעודדת משפחות להגיע אליה - אחת הסיסמאות בפוסטרים שהיו תלויים שם על הקירות זה- אתה משלם, הילדים הם אורחים שלנו. לדוגמא, על ארוחת הבוקר, הילדים לא משלמים. בכניסה למלון הילדים קיבלו מתנות קטנות, היה חדר משחקים לילדים, ליצן. מאוד נחמד. אפילו בחוץ היו המון מתקני משחק לילדים. מצד שני, היה מטונף שם. ריח של סיגריות בחלל החדר, רצפה לא נקייה בשרותים ובאמבטיה (באזורי הפנלים), בקיצור, ממש לא…
בבוקר היום השני לטיול, נסענו לחפש את פסטיבל בניית ארמונות בחול בחוף הים של ברוז’. במלון לא ידעו להסביר לנו ואנחנו היינו עם ספר בעברית, שממליץ על כך בחום וילדה בת 10 שמתעקשת שניסע לראות. נסענו, בהתאם להוראות בספר, 20 קילומטרים מערבה מברוז’, לעיירה זיברוז’, שם מצאנו חוף ים עצום בגודלו, אבל לא מצאנו פסטיבל וגם לא ארמונות. הילדים בנו ארמונות לבד. מקסים היה שם, למרות שצפיפות הבתים על חוף הים, הזכירה לי קצת את נתניה.
מזיברוז’ נסענו לבריסל. בהתאם לתוכנית היינו אמורים להיות כא כמה שעות טובות, עד הערב. אבל בריסל, ממש לא משכה את ליבנו. המון תנועה, לכלוך, רעש. יש בעיר תנופת בנייה אדירה. בכל מקום פיגומים ומנופים. המון קבצנים, המון בני דודים. בקיצור, הסתלקנו מהעיר, כמה שיותר מהר. למרות שבדרך, נכנסנו לכנסייה מעניינת, היינו במוזיאון כלי הנגינה והיינו בשוק פשפשים זעיר. הכל במרחק כמה רחובות, בדרך מהמכונית ולמכונית. זו היתה הפעם הראשונה של הילדים בכנסייה. הם קצת חששו, ולא ידעו אם ליהודים מותר להכנס לכנסיה. הבטחנו להם שמותר וזה בסדר. העיקר לא להתפלל שם… הראנו להם את תא הווידוי, הסברנו קצת על המבנה של הכנסיה ועל כל הפסלים בה. ישבנו על הספסלים והתבוננו קצת בחלונות הזכוכית ואחר כך המשכנו בדרך. לא רחוק מהכנסיה יש את מוזיאון כלי הנגינה.
מעבר לעובדה שהילדים לא משלמים, אלא רק ההורים (10 יורו כניסה למבוגר), היה מקסים שם. כל אחד מאיתנו קיבל אוזניות והתחלנו ללכת. יש שם אוסף כלי נגינה מכל מני תקופות ומכל מני מקומות בעולם. לייד כל תצוגה, שמענו באמצעות האוזניות את המוסיקה המתקבלת מאותם כלים. אחרי 3 קומות עמוסות (מתוך 6), התעייפנו והחלטנו לפרוש בשיא. בדרך למכונית, מצאנו שוק פשפשים זעיר שם מצאתי מפת תחרה מהמממת ב- 5 יורו. שוחחתי בצרפתית עם המוכרת, הרשמתי את הילדים ובזה באמת סיימנו בבריסל.
מבריסל, נסענו למכלן. מכלן היא עיר קטנה נחמדה נחמדה, באמצע הדרך בערך בין אנטוורפן לבריסל. אחרי שהתמקמנו ומאוד התלהבנו, קראתי קצת בספר על התפקיד השחור של העיר הזו במלחמת העולם השניה על מחנה הריכוז בקצה העיר ועל התפקיד הפעיל והנלהב שמילאו הבלגים המקומיים בניהול מחנה הריכוז. פתאום העיר נראיתה קצת פחות מושכת. אנחנו נחזור לפה, כדי לבקר במחנה הריכוז, אבל לא בטיול הזה.
בכלל, בלגיה, נחמדה יפה אבל מריחה משנאת ישראל.
ישנו במלון נובוטל במרכז העיר. איזו חוויה מתקנת. מלון חדש וחדיש, נקי ומצוחצח. מאוד נעים ונחמד היה להיות בו. מהמלון, בבוקר יצאנו למוזיאון הצעצועים שנמצא בקצה מכלן בשכונה עמוסה בני דודים.
המוזיאון מדהים. יש בו צעצועים ומשחקים מכל העולם, מכל מני תקופות. מאוד נוסטלגי לנו, ההורים. מאוד חווייתי לילדים. המלכה, נכנסה והודיעה שהיא רוצה לגור כאן. היתה תצוגה ענקית של ברבי והיא לא הפסיקה להתפעל.
ממכלן נסענו הביתה, חזרה להולנד. לא לפני שעשינו הפסקת אוכל, במסעדה סינית בלידרדורפ.
)